אלוה אוורי בודי,
שמי שמרית, ואני בת עשרים ושמונה. לא עשיתי צבא ולא שירות לאומי, ולמעשה התחלתי לעבוד בתור נערת ליווי כבר בגיל שמונה, כאשר שכרתי אחת מאותן דירות דיסקרטיות. כבר למן ההתחלה ידעתי כי דירות דיסקרטיות ישרתו אותי נאמנה, ואין בי שום רצון לשרת לקוחות בבית מלון פנסי או באיזה צימר מפונפן. איך שהתחלתי להיות נערת ליווי שמתי לי למטרה להיות נערת ליווי אחרת. לא להסכים להגיע למפגשים עם כל גבר באשר הוא, כי אם לבחור את הלקוחות שלי בפינצטה. החלטתי ללכת על אנשי עסקים בלבד, שיהיו כמה שיותר אמידים, וסירבתי לספק שירותי ליווי לגברים נשואים. לא תמיד המפגשים שלי הובילו לקיום יחסי מין, אך לעתים זה היה גולת הכותרת, אחרי שהיינו באירוע עסקי, הגיע הקטע של סקס, כחלק בלתי נפרד. וזה ממש בסדר. ברוך השם אין לי תלונות.
אותן דירות דיסקרטיות שאני משכירה, בעוד שאני מספקת לגברים שירותי ליווי, מאובזרות בכל מכל. יש בהן כלי רחצה מפנקים, אני מקפידה שיהיה בהם אוכל טוב ואקסקלוסיבי, שתייה קרה ושתייה חמה, וכמובן אלכוהול. כל המצעים באותן דירות דיסקרטיות ממשי טהור, ויש בהן גם אביזרי ספא מפנקים. דירות דיסקרטיות אלו ממוקמות ברחבי העיר, כמו גם לאורך חופי הים. בחרתי אותן במיוחד כאשר הקפדתי על איכות ועל ניקיון, ושתהיה בהן אווירה קסומה, כדי להשביע את רצון הלקוחות היוקרתיים שלי.
באחת מתוך אותן דירות דיסקרטיות פגשתי את יוני שיחיה, שהפך עם הזמן להיות גם בעלי. יוני ידע בדיוק מה המקצוע שלי, וזה בהחלט לא הטריד אותו בהתחלה. אך איך שהוא הציע לי נישואין, הוא הציב לי אולטימטום – או שאפסיק להיות נערת ליווי ואפטר מאותן דירות דיסקרטיות או שהאירוסין מבוטלים. מתוך הכבוד הרב שאני רוחשת לו, הפסקתי לחלוטין להיות נערת ליווי, מתוך ציפייה ושקיקה להתחיל את חיי הנישואין שלנו. מערכת היחסים שלנו החזיקה בדיוק שנתיים, ואליה התלווה בן זכר, שעמו עזבתי את הבית לקראת התחלה חדשה.
ניסיתי לחפש עבודה הגונה, כזאת שתכבד אותי ואת הבן שלי. באמת שניסיתי, וגם הרבה זמן. אבל אנחנו מתכננים תכניות ואלוהים צוחק עליי. ובכן, כמובן שחזרתי לדרכי הסוררת. שכרתי שוב אחת מאותן דירות דיסקרטיות, ויצרתי קשר עם חלק מהלקוחות הקודמים שלי. חלק נענו ברצון לקראת הרצון שלי להמשיך ולספק להם שירותי ליווי. היו כאלו שאמרו שהם כבר התחתנו וחיים באושר רב. מאז הגדלתי את כמות הלקוחות, וחוץ מזה שהבן שלי לא יודע במה אימא שלו עוסקת, הכול ממש טוב…